בשבועות אלה צויינו 34 שנה למבצע אנטבה. כלי-התקשורת עשו מאמץ עילאי לאתר זווית חדשה לסיפור, אבל משום-מה לא גילו את סיפורו המרתק של נחום דהן, מניצולי אנטבה. אז היה צעיר יהודי מצרפת, וכיום בעל-תשובה, חרדי, תושב בני-ברק.
החטיפה והחילוץ שינו את חייו. בראש ובראשונה הגיע להכרה כי מקומו בישראל. קודם לכן שהה בארץ כתייר. הוא נולד בפאריס, למשפחה יהודית מסורתית. עם תום לימודיו, שירת שנה
אחת בצבא צרפת ובא ארצה לביקור היכרות. כשנה וחצי חי כאן. עבד בקיבוץ ואחר-כך בתעשייה האווירית. אבל עדיין לא חשב להשתקע כאן. למסקנה זו הגיע רק אחרי אנטבה.
מכות אכזריות
כשעלה על טיסת 139 של 'אייר-פראנס' בדרכו לביתו שבצרפת, חש מועקה בלתי- מוסברת. "הייתה לי הרגשה שמשהו לא-טוב עומד להתרחש", הוא אומר. עשר דקות לאחר ההמראה מאתונה גילה כי תחושתו הייתה נכונה. הוא עדיין לא ידע כי בהמשך עתידים החוטפים להיטפל דווקא אליו.
הצרות החלו כאשר החוטפים גילו ברשותו דרכון צרפתי ותעודת-זהות ישראלית. הם בודדו אותו מיתר החטופים והפליאו בו את מכותיהם כדי שיגלה את זהותו ה'אמיתית'. הם נתנו לו נייר ועט וציוו עליו לפרט בדיוק מה עשה בישראל. הוא תיאר את חיי הקיבוץ... הדבר
הכעיסם מאוד והם הכוהו באכזריות בכל חלקי הגוף, בעזרת קת רובה, אלות, בעיטות וכדומה.
"כבר אין כוח"...
בחיפוש מדוקדק יותר בתיקו נתגלה אלבום ובו תמונות שלו, עומד חבוש קסדה על-גבי טנקים. אלה היו תצלומים שנעשו בעת סיור ברמת הגולן, ליד טנקים סוריים שרופים, אבל החוטפים היו בטוחים שתפסו קצין מהולל... "היכן אתה משרת? מה תפקידך? כמה טנקים יש באותו בסיס?", תבעו לדעת.
"זה היה בשבת בערב, כתום שבוע לחטיפה", מספר נחום. "ישבתי על כיסא והבטתי בפיסת רקיע שנשקפה אלי מבעד לחלון. מעיניי זלגו דמעות ואמרתי בלחש: 'ריבונו של עולם, אם אתה מתכונן להציל אותי, אנא עשה זאת בהקדם האפשרי, כי כבר אין לי כוח'"...
תהליך השיבה
אז, לראשונה, חש את כוחה של תפילה. פתאום, בלי כל הסבר, הושב אל יתר החטופים. החזרה הזו, כך התברר בחצות אותו הלילה, הייתה גורלית ביותר. שכן אילולא שהה באולם המסוף עם כל האחרים, לא היה נחלץ משם לעולם.
כשחזר לארץ עם חבריו הניצולים, החליט להכיר יותר את היהדות. בשבת הבאה הלך לבית - הכנסת כדי לברך 'הגומל', ומאז החל תהליך שיבתו אל היהדות. כעת הוא מקדיש את זמנו ללימוד התורה. יש לו שבעה בנים. לבנו השני קרא יונתן, על-שם יוני, מפקד המבצע שנפל בעת הפעולה. בתו הקטנה, שנולדה סמוך למלאות עשרים שנה למאורע, נקראה - הודיה!
